מסע התבגרות בהרי סקוטלנד – מאי 2018
מאת - דורון הראל
מכיוון שהשנה, האשה שאיתי החליטה שמתאים לה להעביר את חודש מאי בבית, מה עוד שתיכף (ספטמבר) ואנחנו יוצאים לגלות את האיים האזורים, נאלצתי למצוא שותף אחר לתאוות הנדודים שאחזה בי, ומי אם לא קול בני האמצעי שחוגג 16 בעוד כחודש מתאים למשימה, הבחור הצעיר שהבין שהטיול יהיה על חשבון בית הספר, מיד התנדב למרות שהמשמעות הייתה להפסיד כמה ימי לימוד (ממש להקריב את עצמו).
לאור ההתלהבות הבלתי צפוייה מצידו החלטתי לתכנן טיול בסיגנון "אבא ובן", חיזוק הקשר בינינו רגע לפני שהוא זונח אותנו לאנחות, החלטתי לתכנן משהו קצת אחר, טיול שקשה יהיה לנו לברוח אחד מהשני (לטוב ולרע) כזה שאין בו מסיחי דעת כמו מסכי מחשב/טלוויזיה וכו'.
מהר מאוד בניתי רשימת מכולת שתאפיין את הטיול, הליכה רגלית ארוכה ולאורך כמה ימים, הליכה בנופים קסומים מלאים בירוק ומים, מזג אוויר קריר שיקל על ההליכה ורמת קושי סבירה. בסופו של דבר שמענו על ה – West Highland Way, טרק הרמות המערביות בסקוטלנד. מסלול שמתחיל קצת צפונה לגלזגו ומסתיים בפורט וויליאם.
ההתארגנות לא הייתה פשוטה, מכיוון שהמסלול מבוקש מאוד ומכיוון שמקומות הלינה מועטים נדרשתי לתכנן ולהזמין לינות חודשים ארוכים מראש, הטיסות הוזמנו באיזיג'ט, טיסה ללוטון שליד לונדון ומשם לגלזגו, חזרה מאדינבורו ללוטון ומשם לת"א. מכיוון שרצינו רמת קושי סבירה היה ברור שנלך ללא משקל רב עלינו ולכן שירות הסעת מזוודה מלינה ללינה תואם בעלות זניחה.
יום שלישי (01.05) – ממריאים לאנגליה
לקראת צהרים אנחנו יוצאים מהבית לכיוון נתב"ג, שעה מצויינת לנסיעה, כביש 6 ריק ממכוניות, הפעם אנחנו ממריאים מטרמינל 1 הצנוע, בישראל כמו בישראל, איזור הדיוטי פרי מלא בכמות אין סופית של חנויות ומנגד ישנם רק שני מקומות אכילה או יותר נכון דוכני אכילה. באיחור אופנתי טיסת איזיג'ט ממריאה ואנחנו בדרכנו ללוטון אנגליה.
לפנות ערב אנחנו נוחתים בשדה הקטן, התור בביקורת הדרכונים קצר, לשמחתנו אנחנו פוגשים את המזוודה ויוצאים לקרירות האנגלית הידועה (כשחושבים על זה, הפרש המעלות בין ישראל לאנגליה היה בסביבות 20). הליכה קצרה ואנחנו נכנסים למלון Holiday Inn Express, ארוחת ערב קלה ומסתיים לו היום הראשון שלנו במסע.
ראוי לציין כי האנגלים השקיעו הרבה בבידוד החדר מרעשים (או שהיינו עייפים מאוד) אבל רעש המטוסים לא הפריע לשנתנו.
יום רביעי (02.05) – גלזגו, הכנות אחרונות
לאחר ארוחת בוקר צנועה אנחנו יוצאים את המלון וצועדים חזרה לטרמינל, הטיסה יוצאת לקראת 09:00, טיסה קצרה של כשעה שמביאה אותנו יחד עם המזוודה לגלזגו, לפי התוכנית אנחנו לוקחים מונית ישר לחנות דקתלון שנמצאת בפאתי העיר, קניות אחרונות של ציוד, כמו תרמוס לקפה, כמה זוגות של גרביים תרמיות ואנחנו הכי מוכנים למסע.
אטובוס שעובר ליד לוקח אותנו לעיר ומוריד אותנו ליד המלון, Ibis Glasgow City Center, מלון בוטיק שממוקם מצויין, רחוב שקט במרחק הליכה ממרכז העיר, התארגנות קצרה בחדר ואנחנו יוצאים לתור את העיר ולא פחות חשוב למצוא מקום סביר לארוחת צהרים.
ממש במקרה אנחנו נופלים על מסעדת ההמבורגרים Smash Burger שלפי דעתם הם הטובים בעולם , אכן טובים, נתנו להם מקום בשלישיה הראשונה. אנחנו ממשיכים לכיוון המדרחוב הסואן של העיר, עוברים דרך George Square שהיא ממש המרכז, לא מאוד מרשימה (אבל כבר קראנו שגלזגו היא עיר משעממת ואפרורית), אנחנו ממשיכים לגלריה לאמנות מודרנית שבחזיתה רכוב פרש עם קונוס כבישים על הראש, סוג של אמנות.
מכיוון שגשם מתחיל לרדת אנחנו נמלטים לסטארבקס הקרוב, קפה קצר ואנחנו מחליטים לחזור למלון ובדרך להיכנס לסופרמרקט כדי למלא את המזוודה בחטיפים ופירות למסע, דבר שהבנו שקצת קשה לרכוש בדרך.
את ארוחת הערב נעשה במסעדת פיצות טרנדית, Pizza Punks שמה, הפיצות טובות מאוד והמקום מתהדר בחביות בירה צ'כית איכותית, מכאן נחזור ללילה אחרון "בציוויליזציה", מחר אנחנו מתחילים במסע הגיבוש וההתבגרות (לשנינו).
יום חמישי (03.05) – מילגאיי, מתחילים ללכת
לאחר ארוחת בוקר נחמדה, אנחנו יוצאים מהמלון והולכים כמה דקות לתחנת הרכבת Charing Cross, הבוקר קריר משהו והשמיים די מעוננים (בהמשך נלמד שככה זה כל בוקר), 20 דקות נסיעה והגענו לעיירה Milngavie המקומיים מבטאים זאת מילגאיי.
ליד התחנה נפגוש בפעם הראשונה וגם האחרונה את האיש שאחראי להוביל את המזוודה שלנו כל יום ממקום לינה אחד לבא אחריו. קצת צילומים לפתיחה ליד השער שמסמן את ההתחלה וזהו, אנחנו מתחילים את המסע.
החלק הראשון של המסע עובר די בקלות ואפילו במהירות, נוף כפרי, יחסית מעובד, המוני כבשים מפוזרות בשדות, עוברים את סימני הדרך שקראנו עליהם (מבשלת הוויסקי, The Beech Tree וכו') עד שאנחנו מגיעים לדריימן, מכיוון שכבר צהרים אנחנו מחליטים לעצור לצהרים בפאב Clachan Inn וכמובן שאוכלים המבורגר וצ'יפס.
קצת אחרי Dryman מתחיל לרדת גשם, זה לא עוזר בייחוד שלפנינו אחת מהעליות הקשות של הטיול, Conic Hill, למרות הגשם והקור אנחנו מצליחים להתפעל מהנוף המדהים של אגם Lomond הנשקף מהפסגה, לשמחתנו הגשם פוסק ואנחנו משרכים את דרכנו בירידה היישר ל – Balmaha ולפונדק Oak Tree מקום הלינה שלנו להלילה, ארוחת ערב ואנחנו נופלים למיטות.
Kinlochleven - WHW
יום שישי (04.05) – לאורך אגם לומונד
ארוחת בוקר מושקעת פוגשת אותנו ומצליחה להשכיח מאיתנו את ייסורי יום האתמול, מיד לאחריה אנחנו יוצאים לדרך, אגם Lomond ילווה אותנו לאורך רוב היום, ההתחלה רגועה, דרך מישורית ונוחה, צמודה לאגם, מזג אוויר נעים מלווה אותנו לאורך הבוקר, לאחר כשעתיים וחצי של הליכה (די מהירה, דבר שישפיע עלינו לקראת סוף היום) אנחנו יכולים לסמן שעברנו כשליש מההליכה היומית, עצירה קצרה חטיף אנרגיה ואנחנו מתחילים את החלק היותר קשה של היום.
השביל הופך להיות צר ומשובש, המסלול שצמוד לאגם מייצר עליות וירידות אין סופיות, ממש לא פשוט, מעייף, נוסיף על זה לחות גבוהה שמגיעה בגלל הקרבה לאגם ואפשר להבין שאנחנו מתעייפים, מאוד עייפים, הנוף אמנם מדהים, המוני נחלים שזורמים לאגם ובדרכם מייצרים מפלים, הכל ירוק, ירוק חזק כזה שאין בארץ.
לקראת הצהרים אנחנו מגיעים לאחד המקומות המפתיעים במסלול, מלון Inversnaid הענק, המלון צמוד למפלים הנופלים מאגם Arklet, אנחנו נכנסים פנימה ומרשים לעצמנו להתפנק בבר על המבורגרים צ'יפס ובירה (רק אני), זה בהחלט מוזר לראות מקום כה מהודר שמפרגן למטיילים מזיעים ורעבים, המלצרים הלבושים לבן לא ממצמצים כשלנגד עיניהם יש מטיילים שחולצים נעליהם ומתרווחים על הכורסאות למנוחת צהרים קלה.
שעתיים נוספות של הליכה מעייפת ולא קלה ואנחנו נפרדים מהאגם, רמות האנרגיה שלנו די ירודות, הפסקת הצהרים נראית רחוקה מאוד, אוספים כוחות ומתחילים לטפס לאורך נהר Falloch לכיוון הפונדק שבו נלון הלילה. אין ספק שהחלק האחרון של היום יזכר כשעת מבחן שעוד אכתוב עליה, אנחנו מתקמים לאט, מאוד לאט, מכיוון שהפונדק נמצא בצד השני של הנהר, אנחנו צריכים להמשיך עוד כחצי ק"מ עד לגשר ואז לחזור חזרה בצד השני של הנהר, אפשר להבין לאיזה רמות ייאוש הגענו. היום הארוך ביותר במסע מסתיים בסביבות השעה 18:30 בפונדק Drovers Inn.
ואכן חתיכת פונדק, המקום נבנה בשנת 1705, מלא אופי, המון היסטוריה, פוחלצים שריונות ועוד תלויים על הקירות, אנחנו מקבלים חדר בקומה השלישית, עם עוד כמה שותפים למקלחת, לאחר התארגנות קצרה יורדים למטה לספוג קצת תרבות (יש הופעה חיה) וכמובן את מנת האוכל הקבועה, המבורגר וצ'יפס. קרמבל תפוחים עם גלידה מקנח את היום ואנחנו ונופלים למיטות, גמורים מעייפות.
יום שבת (05.05) – בדרך לטינדראם
אנחנו מפיקים לקחים מהיומיים האחרונים ומחליטים להשכים קום, להתייצב לארוחת הבוקר ראשונים ומיד לאחריה לצאת לדרך, בצורה כזאת נוכל לסיים את היום בשעה סבירה, ארוחת בוקר סטנדרטית, ביצים וטוסטים, יש להם שיטה להשתמש בחום הטוסטים כדי לרכך את החמאה, ציון הארוחה בינוני, ידענו טובות יותר.
בשעה 08:30 אנחנו מתחילים ללכת, לאחר יומיים לא קלים הבוקר מתחיל בטוב, כנראה שהתחלנו להתרגל לרוטינת המסע, הרגליים כבר פחות כואבות ואנחנו מתקדמים יפה לאורך נהר Falloch, מסלול ההליכה צמוד לשולי העמק כך שאנחנו מוצאים את עצמנו עולים ויורדים כל הזמן, לאחר כשבעה ק"מ השביל חוצה את מסילת הרכבת שמובילה ל – Crianlarich, מכאן לצערי השביל הופך להיות בוצי מאוד, אני מציג יכולת אקרובטית גבוהה ומקפץ בין גושי הבוץ וצואת הפרות תוך כדי ניסיון לשמור על הנעליים נקיות אבל ללא הצלחה מרובה.
המאבק בבוץ גובה קורבנות ולכן אנחנו מחליטים לעצור להפסקת צהרים בפאתי היער, מכיוון שידענו שבניגוד לימים הקודמים, לא קיימת האפשרות לעצור לצהרים במקום מסודר הגענו מצויידים בקפה וחטיפים, הפסקה קצרה ואנחנו חוזרים לטפס בין העצים, על פסגת ההר יש מקום תצפית שממנו אפשר לראות את הבתים של Crianlarich. מכאן מתחילה ירידה ארוכה שלוקחת אותנו שוב למפגש עם מסילת הברזל, כמה תמונות מתחת לגשר ואנחנו ממשיכים.
רגע לפני שאנחנו מגיעים לעיירה Tyndrum אנחנו עוברים ליד The Lochan – זהו אגם קטן (בגודל של בריכה שחיה ממוצעת) האגדה מספרת כי רוברט דה ברוס, מלך סקוטלנד נתקל במארב של תומכי האנגלים בסמוך לאגם, מכיוון שהקבוצה שליוותה אותו הייתה קטנה ולא יכלה להתמודד עם האוייבים הרבים, מחליט רוברט שהוא ואנשיו ישליכו את הציוד הכבד שעליהם לתוך האגם וככה הם יוכלו להימלט. רוברט זורק את חרבו שלפי הסיפורים הייתה עצומה בגודלה לאגם, במשך מאות שנים חוקרים והרפתקנים חיפשו את החרב, אך היא לא נמצאה מעולם.
מכאן המרחק קצר עד לעיירה Tyndrum ואל Clifton Cottage שהוא מקום הלינה שלנו. אנחנו זוכים לקבלת פנים חמה ונלהבת, כולל התנדבות לכבס את בגדי המסע המלוכלכים. מנוחה קצרה ואנחנו עושים דרכנו לפאב המקומי לארוחת ערב בירה ומצב רוח, עברנו יום טוב. העיירה קטנה אבל יש בה סופר גדול שאפשר להצטייד בו לקראת הימים הבאים.
יום ראשון (06.05) – מגיעים לפונדק אי שם
בבוקר אנחנו פוגשים מחוץ לחדר את הבגדים שעברו כביסה אצל בעלת הבית, ארוחת בוקר משפחתית נעימה, אנחנו ישובים ליד שתי מורות בפנסיה שעושות את המסלול בחלקים, בהחלט כל הכבוד.
אנחנו מתחילים את ההליכה, באופן מפתיע השביל עובר ממש בכניסה לבית ולכן רק יוצאים וכבר מתחילים את המסלול, חצר עם פסלים מעץ ולאחריה בית קברות קטן פוגשים אותנו, ההליכה בשביל רחב, נוח להליכה ולנו יש את כל הזמן שבעולם לשוחח על נושאים שברומו של עולם, לשם שינוי היום חמים ויבש, אושר גדול.
מכיוון שגם היום הצלחנו להתארגן בבוקר במהירות, אנחנו מוצאים את עצמנו בשעות הצהרים המוקדמות בתחנת הרכבת של Bridge of Orchy, מקום שכוח אל, מספר בתים, מלון מפואר וזהו. בשמחה אנחנו נכנסים למלון הנושא את אותו השם ומזמינים קפה ועוגה, עדיין מוקדם מידי לארוחת הצהרים.
לאחר הפסקה קצרה, אנחנו חוצים את הנהר ומתחילים את העלייה הארוכה אל פסגת ההר, למעלה בספגה יש נקודת תצפית מדהימה שנותנת תצפית פנורמית של האיזור. מתחתינו אנחנו רואים את אגם Tulla הגדול שלידו נמצא את הפונדק שלנו להלילה.
הירידה קלה, אנחנו מתגלגלים מטה ובדרך פוגשים קבוצה של קשישים העולים לאט ובהתמדה לפסגת ההר, מדהים לראות מטיילים שהגיל לא מהווה מכשול או מגבלה.
בסביבות השעה שתיים אנחנו מגיעים ל – Inveroran Hotel הפונדק שלנו, מקום מיוחד, מנותק מהעולם החיצוני, אנחנו אוכלים צהרים בפאב הפעם כריכים ויוצאים לסיור קטן באיזור. לאחר ארוחת ערב איכותית אנחנו פורשים לסלון לקפה ושיחה עם קבוצת מטיילים אנגלים.
יום שני (07.05) – גם בסקוטלנד יש רכבלים
גם היום מתוכנן לנו יום קל, מכיוון שהמלון המועדף עלינו (King's House) סגור לרגל שיפוצים, נאלצתי להזמין לינה במעין קמפינג של בקתות, המקום ממוקם כשני ק"מ לפני, דבר שמקצר לנו את היום (אבל יאריך לנו את היום הבא).
ארוחת הבוקר מוגשת ב – 07:30, שילוב מצויין של ביצה מקושקשת עם דג סלמון מעושן, הדבר מאפשר לנו להתחיל את ההליכה מוקדם, די מהר אנחנו עוברים את המאהל של "חסרי המזל" שלא היה להם מקום בפונדק ומגיעים ל – Victoria Bridge. לאחר מכן הדרך עוברת בשדירה של עצים מרשימים ומשם לשטח פתוח, ההרים מקיפים אותנו, אנחנו נמצאים בנוף מדהים,
בשעות הצהרים המוקדמות אנחנו מגיעים לרזורט Glencoe Mountain, זהו אתר הסקי הגדול ביותר בסקוטלנד, במקום יש רכבל שעולה לפסגת ההר ואנחנו לא מתעצלים ועולים למעלה לחזות בנוף ההררי, מכיוון שדי קר למעלה ואפילו מושלג, די מהר אנחנו מוצאים את עצמנו יורדים לארוחת צהרים של… המבורגרים וצ'יפס, ספויילר להמשך, גם ארוחת הערב תראה כך,
מכיוון שתאמתי מראש, אנחנו מקבלים שקי שינה ומגבות והולכים לישון באחד מבתי ההוביט הנמצאים במקום, המקלחות משותפות, אני מודה חוויה לא פשוטה ולשמחתי לא חזרה על עצמה בהמשך.
Loch Lomond - WHW
יום שלישי (07.05) – עולים את מדרגות השטן
כפי שאתם יכולים להבין לילה לא פשוט עבר על כוחותינו, מכיוון שארוחת הבוקר מוגשת מאוחר החלטנו לוותר עליה ולהתחיל ללכת מוקדם (גשם צפוי בהמשך היום), לאחר הליכה קצרה אנחנו מגיעים ל – King's House, המבנה מפורק לגמרי, החברה עושים שיפוץ עמוק, חוץ מהחזית לא נשאר דבר.
לשמחתנו השביל נוח להליכה ואנחנו מתקדמים במהירות, רוצים להגיע לחלק הקשה של היום "מדרגות השטן" לפני שהגשם מתחיל, העלייה קשה אפילו קשה מאוד, השם בהחלט מתאים, רגע לפני סוף העלייה הגשם מתחיל לרדת, שמים שכמיות וממשיכים ללכת, עכשיו מגיעה ירידה תלולה שמובילה אותנו לתוך עמק מיוער, למרות הגשם אפשר להתפעל מהנוף, ממש כמו בסרטים,
מרחוק אנחנו מתחילים לראות את הבתים של Kinlochleven, עוברים את מפעל החשמל האדיר של העיירה (מופעל ע"י גרוויטציה של המים) וקצת לאחר מכן אנחנו נוחתים במלון Tigh Na Cheo.
איזה מקום, בית מלון בוטיק קטן, חדרים מדהימים ובייחוד הנוף הנשקף מהחלונות, אפשר להסתכל במשך שעות ולא לשבוע מהירוק הירוק הזה, כמויות המים בעמק מטורפות, לדעתי יש כאן יותר מים מכל מה שיש לנו במדינה.
לאחר התארגנות קצרה, אנחנו יוצאים לארוחת צהרים מאוחרת בפונדק הקרוב Highland Getaway Inn, מתיישבים בקומה השנייה צמוד לחלונות הגדולים ונהנים מהנהר הזורם למרגלותינו, ארוחת צהרים סטנדרטית.
בדרך למלון אנחנו עוברים בסופר להצטייד לקראת יום ההליכה הקשוח שמחכה לנו מחר. לאחר מנוחה קצרה אני יוצא לסיבוב בעיירה ובייחוד לסט צילומים מרהיב של המקום.
את ארוחת הערב נעשה באותו המקום, הפעם נגוון וננסה את הדג עם הצ'יפס וכוס בירה מקומית, היה מוצלח,
כדאי לציין כי בעיירה יש מתקן גדול לטיפוס על קירות ואפילו קיים קיר קרח, המתקן שנקרה Ice Factor נמצא בתוך מבנה ענק וגבוה צמוד למפעל החשמל.
יום רביעי (08.05) – מסיימים בפורט ויליאם
הגענו ליום ההליכה האחרון, ארוחת הבוקר מוגשת מוקדם ואנחנו יכולים לצאת לדרך קצת אחרי השעה שמונה, מחכה לנו אחד מהימים הארוכים של הטיול אבל גם אחד מהיפים שבסופו אנחנו לוקחים את הרכבת לאדינבורו.
לאחר הליכה קצרה אנחנו מגיעים לצידה השני של העיירה ומתחילים את העלייה ארוכה לרמה שתוביל אותנו לפורט וויליאם, ככל שאנחנו עולים נחשף לנו הנוף של העיירה מצד אחד ומצד שני אגם Leven,
מגיעים לעמק, אנחנו הולכים בשביל רחב ונוח, מידי פעם עוברים הריסות של בית, לא הרבה זמן לאחר מכן מתחיל לרדת גשם, אומנם לא כבד אבל מתמשך (הגשם ילווה אותנו לאורך כל היום).
בסביבות השעה 12:00 אנחנו מגיעים לסימון של אמצע הדרך עברנו כבר 12 ק"מ, קצת מתלבטים אם לקצר ומחליטים שלא, אם הגענו עד הלום, אין סיבה שנוותר לעצמנו וממשיכים בדרך, עליות ירידות ואנחנו נכנסים לשטח ענק שפעם היה יער עבות, אלפי גדמים עצובים של עצים, שלט קטן מסביר כי סוג של חיפושית הגיעה לאיזור וגורמת למוות של העצים.
קצת לאחר מכן מתחילה ירידה ארוכה, לא מאוד תלולה בשטח מיוער, לצידנו אנחנו רואים את הר Ben Nevis ההר הגבוה ביותר באנגליה, יחסית להרים שעברנו עד עכשיו ההר ענק.
מכיוון שאנחנו מתחילים להריח את הסוף הקצב מתגבר, גם הגשם, הגענו ל – Fort William עיר קטנה שמסמלת את סוף המסע, אנחנו עוברים את תחנת הרכבת ומגיעים לסימון של הסוף, פסל של איש זקן, יושב ומעסה את רגליו, כמה סימלי וכמה נכון, כמה תמונות ואנחנו מחפשים מקום יבש לארוחת צהרים, רגע לפני שהרכבת לאדינבורו יוצאת.
הסתיים לו המסע המופלא והמדהים הזה, חווינו רגעים מדהימים ויפים כמו גם רגעי משבר וקושי, אבל הצלחנו להמשיך ולהתקדם, חוויה של פעם בחיים שתלווה אותנו לשנים ארוכות.
את המשך הטיול שלנו באדינבורו אספר בפעם אחרת, כמו גם על התובנות והמחשבות שעברו בי במהלך המסע, תודה רבה לכם שקראתם את סיפורי.
