אבא ובת שבועיים בפורטוגל - ספטמבר 2022
מאת - דורון הראל
לאחר האכזבה שנחלנו בשנה שעברה (תכננו טיול בפורטוגל עם סופ"ש מקדים בפריז, בפועל יצא שבוע בפריז בלבד וכל זה בזכות נגיף הקורונה שחסם את הגישה לפורטוגל), החלטנו לשקם את היחסים עם המדינה שנתנה לי בית ולהגיע בסוף ספטמבר לשבועיים מלאים שבמהלכן אנפיק תעודת זהות ודרכון.
לשמחתי הצלחתי להדביק את שלי בהתלהבות והתכנון התקדם, חלוקה מאוזנת בין ערים (פורטו וליסבון) ואזורי הספר של עמק הדוארו והרי המזרח בואכה מונסנטו ומרבאו, ומה היה חלקה של שלי בתכנון, להוסיף ימי קניות וכמובן זמן שיזוף לטובת המראה רגע לפני בוא החורף.
כהרגלי לאחר תכנון המסלול התקדמתי עם הזמנת הטיסות, הלינות והשכרת הרכב לתקופה שבין פורטו וליסבון, אפילו התכתבתי עם חברות להשכרת כלי רכב דו גלגלי (עוד נרחיב בהמשך).
יום שישי 23.09 – בדרך לפורטו
טיסת טרנסוויה לפריז יוצאת באיחור אופייני לתקופה שלאחר הקורונה ואנחנו במתח האם נספיק להגיע לטיסת ההמשך לפורטו, מכיוון שאנחנו טסים "קל" קרי רק עם מזוודות טרול, אנחנו מאמינים שנצליח ונגיע לטיסה.
נוחתים בשדה"ת אורלי ומתחילים במרוץ, מגיעים לביקורת הדרכונים, מאות אנשים לפנינו בתור, למזלנו יש סדרנים וברגע שהם מבינים שיש לנו טיסת המשך בעוד מספר דקות הם מקפיצים אותנו לראש התור, משם הדרך מהירה חזרה לשערי היציאה ואפילו נשאר לנו זמן לקפה קצר.
נוחתים בפורטו ולוקחים רכבת אל העיר, האיזור שסביב תחנת הרכבת Sao Bento בשיפוצים (מוסיפים קו תחתית, איפה אצלנו?) ולכן לוקח לנו כמה דקות להתמצא, הליכה קצרה ואנחנו בדירה, קומה שלישית עם מעלית.
בפתח הדירה מחכה לנו הסוכן, פותח מסביר והולך, דירה קומפקטית, מהמרפסת נשקפת חצר פנימית גדולה שבימים הבאים יתקיים בה שוק רחוב קטן.
התארגנות קצרה והולכים לתור את האיזור, מסתבר שיש הסופ"ש פסטיבל מוזיקה ולכן העיר מלאה בלהקות קטנות בכל פינת רחוב וכמובן שתי במות מרכזיות במרחק של דקות הליכה מהדירה.
פסטיבל MIMO מתקיים משנת 2004 ומאגד בתוכו מופעי מוזיקה, מיצגים שונים, סרטים ותערוכות שונות, כל שנה הפסטיבל מתקיים בעיר אחרת בעולם ולאחר שנתיים הפסקה בגלל הקורונה הפסטיבל מתקיים כאן אצלנו בפורטו.
בערב לפני ההופעה המרכזית אנחנו הולכים לאכול במסעדה פורטוגלית בשם Tapabento שקיבלה ציון גבוה בטריפאדוויזר, האוכל עומד בציפיות ולמרות העייפות מהיום הארוך אנחנו מצליחים לאסוף את עצמנו ולהגיע לבמה המרכזית להופעת רוק ססגונית ורועשת.
יום שבת 24.09 – אני והווספה
השכמתי קום ויצאתי לריצה קלה לאורך הנהר, לראות את הזריחה מעל נהר הדורו ומבעד לגשרים שעל הנהר זוהי חוויה מפעימה, ממש שווה את המאמץ לקום מוקדם, רץ עד לחיבור עם הים וחוזר לדירה, בדרך קונה קצת לחמניות לארוחת הבוקר,
התרגשות גדולה, אנחנו יורדים במורד הרחוב לסוכנות ההשכרה, שורה של ווספות עומדות הכן לקראתנו, רישום, תדריך קצר, קסדות ואנחנו יוצאים לדרך, קצת בחשש, בהתחלה לאט, אבל הבטחון מתגבר ואנחנו ממריאים אל תוך התנועה לכיוון הים, הרוח בפנים, תחושת חופש אינסופית.
הדרך האולטימטיבית לתור את העיר (ובתנאי כמובן שזו לא פעם ראשונה שלך), מגיעים לים, יורדים לקפה קצר של בוקר (טוסט ליד), נושמים קצת אוויר והופ יוצאים הפעם באמת לתור את העיר (בדרך עוד נספיק לקנות סים לטלפון של שלי).
מהחוף אנחנו מתקדמים על שדרות Marechal Gomes de Costa אל פארק Serralves ומוזיאון האומנויות הצמוד אליו, המבנה והגינה מרשימים מאוד, בדרך עוד חווים הצגת ילדים כמו של פעם.
נמשיך ליעד הבא Jardins do Palácio de Cristal כשבדרך נעבור ליד המבנה המוזר והמרשים של Casa da Música, תצפית נהדרת על הנהר, גנים יפים וכמובן כוס Cerveja קרה (מנהג שיהפוך לקבע במהלך הטיול).
צמוד לגנים אנחנו מזהים מסעדה יפנית מודרנית, לא מאוד הסתדרנו עם התפריט הדיגיטלי, אבל סיוע קל מצד המלצרית וצלחות של סושי וסשימי נוחתות על השולחן, מעולה.
בערב נשוב לבמה המרכזית, אבל לפני כן אנחנו הולכים לאכול במסעדת המבורגרים שזכרנו לטובה מהנסיעה הקודמת, Honorato Hamburgueres, אבל כמו שקורה הרבה פעמים כגודל הציפייה כך גודל האכזבה, שירות גרוע וכוחני, כולל טעות בחשבון (ספוילר, נתקן את החוויה בליסבון).
יום ראשון 25.09 – שלי אני והווספה
ושוב השכמה מוקדמת, ריצה לאורך נהר הדורו, לחמניות ארוחת בוקר ואנחנו יוצאים מהדירה והיום נחצה את הנהר ונבקר בעיר Vila Nova de Gaia, העיר שנמצאת מהצד השני של הנהר, לוקח לנו קצת זמן אבל לבסוף אנחנו מגיעים לגשר הנכון ועוברים את הנהר ונכנסים לעיר המרוצפת באבנים קטנות המקשות על הרכיבה (שלא לדבר על העליות).
נתחיל בציור הארנב המפורסם של Artur Bordalo, (ארתור בורדלו נולד וגדל בליסבון, הוא למד בבית ספר לאמנות בליסבון ומשם המשיך להתמחות בסטודיו של סבו, זו הסיבה לכינויו בורדלו השני, החל מגיל 11 הוא מטביע את חותמו על קירות העיר כאשר עיקר חומרי הגלם לעבודתו הינם חומרים ממוחזרים או אשפה זרוקה, יש האומרים כי עד כה בורדלו הנציל מעל 150 טון אשפה בעבודותיו, בורדלו שם את הטבע במרכז מתוך הכרה לחשיבותו הגדולה בחיינו, זו גם הסיבה מדוע עיקר האמנות שלו היא של בעלי חיים)
משם נרד לטיילת של גאיה, נחנה את הווספה ונלך לשתות קפה של בוקר שני, כשנחזור נמצא כי החנייה מלאה באופנועים (אמיתיים) וגדולים, מסתבר שיום ראשון בבוקר מוקדש לכינוס רוכבים מכל רחבי האזור, אנחנו עם הווספה הקטנה חריגים בנוף, דבר שגורם לשלי להתרחק ולדרוש שאאסוף אותה מעבר לפינה.
אנחנו ממשיכים לתצפית da Serra do Pilar, נוף פנורמי מרשים של הנהר וגשר Ponte Luís I, נרד לגן שליד לארוחת צהרים קלה, מכיוון שהיום התחמם ויש בקשה לשיזוף, נשים פעמינו חזרה לחוף הים.
לאחר החזרת הווספה לסוכנות, אנחנו מגיעים לדירה ומסיימים את היום בארוחת פיצות ושוב מופע רוק לסיום הפסטיבל.
Ponte de Lima - Portugal
יום שני 26.09 – צפונה לערים העתיקות
סדר יום קבוע של ריצה וארוחת בוקר קלה, מכינים תרמילים ואנחנו צועדים לסוכנות EuropeCar לקבל את הרכב שילווה אותנו בעשרת הימים הקרובים, בודקים את הרכב, למזלי ולשמחת שלי יש מערכת שמע מודרנית, יוצאים צפונה והתחנה הראשונה Vila do Conde, אאוטלט גדול עם הרבה שמות מוכרים, שוב קפה ויוצאים לצוד, אני מוצא נעלי ריצה ושלי מצטיידת בכמות מכובדת של טייטסים צבעוניים.
אנחנו ממשיכים לאורך החוף עד ל Viana do Castelo, חוצים את הנהר וממשיכים מזרחה לגשר הרומי הארוך והשמור של Ponte de Lima. בנהר עצמו יש תחרות שייט ואנחנו עומדים על הגשר ומעודדים את המפסידים.
בדרך ליעד הבא אנחנו עוצרים לרגע ב Braga, סיבוב קצר בקתדרלה ואנחנו מגיעים לגולת הכותרת של היום, המנזר שעל ההר Bom Jesus do Monte, המוני מדרגות מקבלים את פנינו ואנחנו לא מתעצלים ומתחילים לספור תוך כדי עליה, התבלבלנו וויתרנו על הזכות לטפס ולספור שוב, נוף פנורמי מרהיב מקבל את פנינו למעלה, הגינון מרשים ולא פחות חשוב הבית קפה להשיב נשימה.
יעדינו האחרון להיום תהיה Guimarães, אחת הערים העתיקות והחשובות בפורטוגל, העיר נחשבת ערש הולדתה של פורטוגל, מתוקף היותה עיר הולדתו של אפונסו הראשון – מלכה הראשון של המדינה, העיר הוכתרה כבירה הראשונה של המדינה במאה ה-12 ומאז שומרת על צביונה המיוחד.
בעיר עצמה טיילנו בכנסיית Igreja de São Gualter עם הגנים המרשימים שלה, הספקנו עוד להיות במבצר Castelo de Guimarães שלפי המסורת נולד בו אפונסו אנריקש מלך פורטוגל הראשון.
יום שלישי 27.09 – עוזבים את פורטו
אורזים ונפרדים מהדירה שלנו (לא שיבחתי מספיק את הבחירה, אבל הייתה מצוינת, הצלחה גדולה, דירה פונקציונלית עם מרפסת, מתוחזקת ובייחוד שקטה לאור עבודות הבניה הנעשות בעיר), החלק המרכזי של היום יהיה טיול רגלי לאורך נהר Pavia, אנחנו מגיעים לכפר קטן בשם Espiunca ממנו ניקח טנדר אל Areinho שזה המקום להתחיל את ההליכה הרגלית, רוב הדרך נעשית על גשרי עץ מושקעים, מתחילים בעלייה ארוכה וחדה עד לגשר Arouca 516, מכיוון שנדרש לתאם מראש את חציית הגשר, אנחנו חונים למרגלותיו, מנשנשים משהו וממשיכים במסלול, אורך המסלול כ – 10 ק"מ ובסיומו אנחנו מגיעים לבית קפה קטן, מקום בו החנינו את הרכב.
לאחר מנוחה קצרה אנחנו ממשיכים לכיוון Castelo de Pavia תצפית מרשימה על נהר הדורו העצום, חוצים את הנהר ומצפינים לעבר Amarante, מקום הלינה שלנו, לאחר התמקמות במלון אני מברר היכן המכבסה הקרובה ויוצא לעשות כביסה (מכיוון שהחלטנו לטוס קל, קרי טרולי קטן לכל אחד, נדרשנו לעשות כביסה כל כמה ימים) שלי מוצאת נחמה בחיזוק הקשר עם האייפד שלה.
לטובת ארוחת הערב אנחנו חוצים את הנהר על גשר Ponte de São Gonçalo ואוכלים במסעדה קטנה ונחמדה למרגלות הקתדרלה Igreja de São Gonçalo (בפורטוגל בכל עיר יש המוני כנסיות אבל קתדרלה מושקעת אחת).
יום רביעי 28.09 – עמק הדורו, יין ויקבים
הבוקר מוקדש לסט תמונות שאני עושה לגשר, לקתדרלה והנהר, ההשתקפות של הגשר במים יוצרת תמונת רב מימד יפה, ארוחת בוקר קלה ואנחנו מתחילים את דרכנו לכיוון נהר הדורו, מזג האוויר קצת סגרירי, אבל לא מפריע להתפעל מהנוף, אנחנו חוצים את הנהר על גשר Hintze Ribeiro Bridge וממשיכים על כביש 222 לאורכו, הדרך מתפתלת בין ההרים, השטח מחורץ בטרסות ומלא מלא כרמים.
ואז, מגיעים לחיבור בין שני הנהרות Bestança Rio ונהר ה Douro, ואיזה חיבור, משטח מים ענקי, מקיר לקיר נותן משמעות חדשה למילה נהר, אנחנו מתיישבים בבית קפה קטן ממש על המים, מכיוון שאמצע השבוע (וגם קצת סגרירי) אנחנו די לבד, שקט.
ממשיכים על כביש 222 לאורך מספר ק"מ ומוצאים נקודה (גשר) לחצות את הנהר ולהתקדם על הצד הצפוני שלו (הכביש משקיף על הנהר, דבר שמאפשר נקודות תצפית מרשימות על העמק).
לאחר ארוחת צהרים בעיירה Peso da Régua אנחנו חוצים שוב את הנהר וממשיכים על 222 לכיוון Pinhão, ואיך אפשר בלי ביקור ביקב נחמד לטעום קצת יין פורט? נכנסים ל – Quinta do Tedo, יקב משפחתי איכותי, מוותרים על הסיור וישר עוברים לעניין לשמו התכנסנו, טעימות…, די מהר אנחנו מסבירים לאיש שאפשר לוותר על יינות אדומים רגילים ולעבור ליין הפורט, וזה טעים, כוס קטנה ועוד כוס, שני בקבוקים בסל ואנחנו ממשיכים לדרכנו, מזל שהכביש די ריק.
חציה אחרונה של הנהר להיום ואנחנו נכנסים ל Pinhão, עיירה קטנה עם רחוב ראשי אחד שבדיוק היה חסום כיוון שעמדה להגיע משאית עם רכיבים לשיפוץ תחנת הרכבת, מכיוון שמזג האוויר עדיין סביר יושבים על המדרכה כל פרנסי העיירה כולל בעל המלון שלנו שמחכה לבואנו, החדר שלנו משקיף על הרחוב הראשי, אז אנחנו ממשיכים להיות שותפים לאירוע, לאחר זמן מה ומכיוון שאין אפשרות לקחת את הרכב, אנחנו הולכים לבקר ביקב נוסף, גדול ומפורסם יותר, Quinta do Bomfim, הריטואל הקבוע, טעימות, יין פורט מעולה, עוד שני בקבוקים לסל, ובקצת זמן שיש לנו נטעם עוד קצת יין ביקב השלישי שנמצא ליד Quinta da Roêda.
לארוחת הערב נלך לנמל, מקום בו היו עוגנות הספינות שלקחו את היין לפורטו לשם שליחתו לאנגליה, היום יש רכבת והנמל משמש בעיקר לעגינת ספינות נוסעים.
יום חמישי 29.09 – אל תוך הארץ
משכים קום ויוצא לריצה קלה, מכיוון שמתחיל גשם, אני מקצר והולך לאכול ארוחת בוקר, מתארגנים ויוצאים לדרך, העיר די ריקה, אולי בגלל השעה המוקדמת, אנחנו עולים מהעמק אל ההרים, ערפל כבד מכביד על הנסיעה, טונה ויסמין שרים על המדבר ואצלנו גשם שוטף, עוברים בעיירת האנוסים Trancoso, עצירה קלה ומשם ל Seia לקפה ועוגה (כמה מילים על המחירים הנמוכים בפורטוגל, נתתי למלצרית שטר של 10 אירו בלי ציפיות גדולות, הרי שתינו 2 קפה ועוד עוגה, החזירה לי 7.5 אירו, יותר ממדהים).
מכאן אנחנו מתחילים בעליה ארוכה אל פסגת הרי האסטרל, זוכרים לגבי הערפל, אז עכשיו הוא הרבה יותר סמיך, רוח קרה מאוד נושבת בעוצמה, מכיוון שכך אנחנו עושים עצירה לרגע על רכס Torre, וישר מתחילים בירידה לכיוון Covilha, בינתיים מתחיל הערפל לפוג ואנחנו חווים את יופיו של העמק .
המלון שלנו נקרא Sport Hotel ואכן כל העיצוב ספורטיבי מאוד, המלון נבנה על בסיס מגדל דירות ששופץ במרכז העיר, בקבלה האיש שואל אם הבאתי את שלי לתחילת השנה האוניברסיטאית, רעיון לעתיד.
Covilha השוכנת למרגלות רכס Serra da Estrela משמשת כעיר מחוז ויש בה מרכז אוניברסיטאי חשוב שבאים ללמוד ממנו מכל העולם, כמו כן כבסיס לטיפוס וטיול ברכס,
מכיוון שהגשם פסק אנחנו מנצלים את שארית היום לסיור בסמטאות וברחובות הצרים, ההליכה מובילה אותנו לתצפית Portas Do Sol (למחרת בבוקר, בזריחה אבין למה קוראים לתצפית דלתות השמש) מהתצפית עד אפשר לראות את Belmonte והעמק שמסביב.
אנחנו מסיימים את היום בארוחת ערב במסעדה איטלקית קטנה, תפילה קטנה לאלוהי מזג האוויר מי יודע אולי נקבל יום שמשי לשם שינוי.
Douro Valley - Portugal
יום שישי 30.09 – אל כפרי הצפחה
בוקר, שמים נקיים ואני יוצא לרוץ ברחבי העיר, אז תדעו שאם העיר נמצאת ליד הר, סביר להניח שכל הריצה תהיה בעלייה, למה? ככה. ארוחת בוקר ויוצאים לדרך.
מכיוון שמזג האוויר לטובתנו אנחנו מחליטים לשנות מסלול ולעלות שוב לרכס Torre, עלייה ארוכה הנוף של סלעי הגרניט השחורים מיוחד ומרשים ביותר, ולמעלה נוף מדהים, ההר הוא המקום הגובה ביותר בפורטוגל (ביבשת), 1,993 מטרים גובה ההר ואת 7 המטרים החסרים ל – 2,000 משלים מגדל תצפית המאפשר מבט פנורמי למרחקים של ק"מ רבים, על הפסגה עדיין נושבת הרוח ולאחר עצירה קלה אנחנו מתחילים לרדת לכיוון דרום אל כפרי הצפחה.
כפרי הצפחה נמצאים על רכס בשם Serra do Açor, אוסף של כפרים קטנים בנויים מאבני צפחה חומות, האבנים הם תוצר מההרים סביב וממש מתקלפות מההר בצורה שטוחה, אין צורך לגלף אותן, פשוט לקחת ולהניח אותן אחת על השנייה. יש 26 כפרים באזור שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי Unesco.
את המסלול אנחנו מתחילים בכפר Foz d'Égua, כמובן לפני ההתחלה כוס קפה ועוגה ויוצאים, הכפר ציורי, נחל זורם במרכז ועליו גשרי אבן מקושטים, ישר חושבים על הפלך (מקום מגוריהם של ההוביטים), אנחנו הולכים לאורך השביל, עלייה לא קשה מידי ומגיעים לגולת הכותרת Piódão, הרבה יותר גדול ומטופח, קצת תיירותי אבל לא פוגע ביופי, השילוב של האבנים החומות עם חלונות ודלתות כחולים יפה, במרכז הכפר מתחילה התרחשות ואנחנו מבינים כי הערב מצלמים כאן פרק במסטר שף המקומי, אכן לוקיישן ראוי.
בדרך חזרה אנחנו מחליטים בהחלטה של רגע לעשות גיחה לעיירה Fundão, לראות היכן תיק האזרחות שלי "שכב" במשך שנה עד שחזר ולמזלי הגדול לליסבון (ושם תוך מספר חודשים מועט הגיע לסיום). עיירה קטנה, אנחנו מגיעים למרכז ומצטלמים ליד בית העירייה ושולחים לקבוצה למזכרת.
מכיוון שיש לנו עוד זמן עד לשקיעה, אנחנו ממשיכים ל Belmonte אשר נחשבת למקום חשוב בהיסטוריה היהודית הספרדית. הקהילה היהודית המקומית התנגדה במשך מאות שנים לצווי הגירוש של המלכים הקתולים של פורטוגל ולהוראת האינקוויזיציה להתנצר והצליחו לשמור על המסורת היהודית כמעט ללא פגע. רק משנות ה – 70 של המאה שעברה החלה הקהילה המקומית לקיים קשרים עם ישראל ובעצם להצהיר על יהדותה בפומבי. בשנת 2005 נחנך בעיר המוזיאון היהודי, הראשון מסוגו בפורטוגל, המציג את המסורות ואת חיי היום יום של הקהילה.
אנחנו לא מתעצלים ועולים לטירה דרך רחוב מקושט, הרבה מוצרי יודאיקה בחלונות הראווה, חוצים את בית הכנסת הגדול ומגיעים לטירה, גם כאן נוף מרשים ואנחנו מזהים את הדרך והמלון שלנו ב – Covilha.
יום שבת 01.10 – לאורך הגבול המזרחי וקצת ספרד
נסיעה קצרה מביאה אותנו לכפר Monsanto, בנייה ייחודית שהצליחה לשלב את אבני הבזלת הענקיות עם הבתים והרחובות, מרשים מאוד לראות בית וסלע ענק מחוברים יחדיו, אני מוצא חניה ואנחנו מטפסים עד לטירה, סגנון הבנייה של הטירה דומה ומשלב גושי סלע ענקיים עם אבן מסותת.
הולכים בסמטאות הצרות של הכפר, מדהים איך הטבע והאדם מצליחים להשתלב בהרמוניה מושלמת, בשנים האחרונות הכפר הפך למעין מוזיאון חי, אנשים ממשיכים לגור בבתי האבן ומתפעלים את התיירות המקומית.
בשביל להחזיר אוויר אנחנו נכסים לבית קפה אפלולי, לא משהו ואפילו חם, נמלטים ועושים את דרכנו ליעד הבא, באופן לא צפוי הוויז מגלה עצמאות ומכניס אותנו למישורים הצחיחים של מערב ספרד, אזורים גדולים עם המון גדרות, קצת עצים והמון המון פרות.
לאחר כשעתיים של נסיעה אנחנו מגיעים ל Marvão, בכניסה לכפר יש עומס ומסתבר שבדיוק הגענו לתחילתו של פסטיבל ימי הביניים שנערך הסופ"ש. מתגנבים לחניה קרובה לחומה והולכים לחפש את המלון שנמצא בתוך החומות, במלון לא מוצאים את ההזמנה שלנו, מסתבר שהזמתי במלון ליד ורק זכרתי את השם, כמה מטרים ואנחנו מגיעים, התמקמות מהירה ואני הולך להכניס את הרכב לחניה צמודה, עכשיו אפשר להנות.
הכפר מלא באנשים הלבושים בבגדים של פעם, ימי ביניים כזה, המון מוזיקה, חמת חלילים, תופים וכו', אווירה מיוחדת, שורות של ביתנים לממכר דברי סדקית ועל שתי במות קטנות מופיעות להקות של מחוללות, המוזיקה מהפנטת, מוצאים את עצמנו יושבים שעות ומקשיבים, כמובן עם Cerveja קרה ביד.
לפנות ערב אנחנו הולכים לארוחה במסעדה של המלון, המון אווירה, האוכל פחות, יוצאים לרחובות, מעל לכל נשקפת הטירה הענקית מוארת בהמוני פנסים צבעונים, ממשיכים לשוטט עם ההמון, זוכרים, מוזיקה, בירה והמון המון אווירה, בסיום הערב מופע זיקוקים ארוך, היה מדהים.
יום ראשון 02.10 – בדרך לקוימברה עוצרים ביער בוסקו
מצליח לקום בבוקר ויוצא להליכה בכפר, חוץ משומר מנומנם אין נפש חיה בסמטאות ואני מנצל את ההזדמנות לעלות לטירה ולצלם את הזריחה מעל ספרד.
את ארוחת הבוקר אני אוכל לבד, לוקח לשלי זמן להתעורר, יוצאים לדרך עם פיהוק גדול, מה שמוביל אותנו להחלטה לקצר את היום ולבחור בדרך המהירה מערבה לכיוון Coimbra, בעצירת קפה קצרה ואל מול השעון אני מחליט לעשות עיקוף קל צפונה ולבקר ביער Buçaco, אמנם נראה שלפי הכתוב ולאחר הביקור בשמורות המזרחיות היער קטן, אבל יש זמן ויש המלצות טובות.
מוצאים חניה ליד הכניסה ומתחילים ללכת בשביל המוביל לארמון, היער מטופח מאוד, והארמון הישן בשיפוצים, לשמחתנו מבקרת במקום תזמורת שמשום מה דואגת לנגן קטעי מוזיקה כל כמה דקות.
אפשר לומר שאחרי הטבע הפראי של המזרח המקום קצת חיוור, אבל קפה במרפסת הארמון וסיבוב בשדרות העצים המטופחות ואנחנו יוצאים מסופקים וקדימה ל Coimbra העיר ששוכנת לצד נהר Mondego העצום.
בשנת 1,139 המלך אפונסו הנריקס מחליט להעביר את בירת פורטוגל מהעיר Guimarães ל Coimbra, העיר משמשת בתפקיד זה עד 1,256 אז הופכת ליסבון להיות עיר הבירה של פורטוגל. בתקופת שלטונו נבנית הקתדרלה והיא בעצם הקתדרלה היחידה בפורטוגל שנבנתה בתקופת Reconquista ועומדת עד היום.
העיר הייתה אחת משלושת מוקדי הפעילות של האינקוויזיציה בפורטוגל, בין השנים 1821-1536 בית המשפט שפעל בקוימברה שפט 267 קורבנות יהודיים אשר הוצאו להורג ברחבה שליד כנסיית Santiago.
אל תהיו מופתעים אבל גם כאן יש המון טיפוס ועליות כדי להגיע לחלק העתיק המכיל בתוכו את האוניברסיטה העתיקה ביותר בפורטוגל, האוניברסיטה הוקמה בשנת 1,290 והיום מכילה 8 פקולטות, 18 מוזיאונים ואת ספריית ז’ואנינה, אחת הספריות המפורסמות בעולם, הספרייה נבנתה בתחילת המאה ה – 18 בסגנון ברוק-פורטוגזי. זוהי אחת הספריות העשירות באירופה ואת שמה היא קיבלה על שם המלך ז’ואו החמישי שמימן את הקמתה. ייחוד נוסף הוא צורת ההגנה בפני מזיקים, מחזיקים בתוך הספרייה להקות של עטלפים שיוצאים מידי לילה למגר את החרקים, במרכז האוניברסיטה קיימת רחבה גדולה עם פסלו של João III.
את העלייה סיימתי מזיע, אבל הנוף הנשקף מרחבת האוניברסיטה מפצה על הכל, אנחנו יורדים למטה ומציצים לתוך הקתדרלה, מתיישבים ליד למשהו קר (תנחשו מה) וחוזרים למלון, עיר קטנה אבל מרשימה.
יום שני 03.10 – אל הגלים הגדולים
ריצת בוקר לאורך שדרות העצים הפרוסות לצד הנהר ואנחנו מוכנים לצאת מערבה אל האוקיינוס וגלי הענק של Nazare, בדרך נכנס לעיר Tomar ונסייר ב Convento de Cristo, מתחם עצום המכיל בתוכו מנזר וכנסייה.
מנזר המסדר הצלוב הוקם במאה ה – 12 ע"י המסדר הטמפלרי, מכיוון שבשנות הקמתו המנזר היה על הגבול שבין שליטת המורים לנוצרים הוקם סביבו מבצר וחומה גדולה, הכנסייה שבפנים מעוטרת בפסלים ובציורים מרהיבים, בהם בעיקר סצנות תנכ"יות ודמויות קדושים. מכיוון שבזמן הביקור מתואמת לי שיחת וועידה ומכיוון ששלי מאבדת את סבלנותה במבוכים האינסופיים של המנזר, אנחנו מקצרים את השהות במקום.
נסיעה קצרה ואנחנו מגיעים ל Nazare השוכנת לחופו של האוקיינוס, עיר קייט בכל מובן של המילה, המלון שלנו שוכן דקת הליכה מהחוף, לאחר התמקמות קצרה ומציאת חנייה לרכב, אנחנו יורדים לחוף לטובת צבע וקצת שלווה, החופים כאן ארוכים מאוד חול לבן נעים, שלי צוברת צבע ואני עושה הליכה לאורך החוף. הקרבה לים, רעש הגלים משרה שקט נעים, ארוחת צהרים מאוחרת והולכים לנוח קלות.
העיר ידועה בגלי הענק שלה שיכולים להגיע עד לגובה של 30 מטרים, המקום נחשב למכה של הגולשים ומידי שנה נערכות כאן תחרויות גלישה נחשבות.
בערב אנחנו מוצאים בין הסמטאות מסעדה משפחתית קטנה, בעל הבית שהוא גם המלצר מוצא לנו שולחן קטן, המון אוכל טעים, בשולחן לידנו יושבת משפחה ידידותית ונוצרת שיחה נחמדה חצי באנגלית וחצי בפורטוגזית.
Marvao - Portugal
יום שלישי 04.10 – מפיקים דרכון
קמים בבוקר מוקדם, נקבעה לנו פגישה ב 9 בליסבון לצורך הפקת תעודת אזרח ודרכון, חס וחלילה לאחר. תחילת הדרך בערפל שמתבהר ככל שהבוקר עולה, כמובן שגם עומס התנועה עולה ככל שמתקרבים לליסבון, אבל אל דאגה, מי שמכיר אותי יודע שאין מצב לאחר, משרדי האזרח (כמו משרד הפנים אצלנו) ממוקמים בקניון ענק באזור שדה התעופה, יש לנו זמן לקפה ומאפה ואנחנו מוכנים.
נפגש עם וונסה, המלווה לתהליך, תדרוך קצר, כמה דקות המתנה עם עוד כמה אזרחים חדשים ונכנסים פנימה, בתאום מושלם הצוות שלה מוליך אותנו מפקיד לפקיד, אומר לנו מה לעשות ולאחר כחצי שעה אני יוצא החוצה לפגוש את שלי שהסתובבה בקניון, עוד קפה קצר וקדימה לקניות.
חוצים את נהר Tagus על גשר Vasco da Gama הארוך, בצידו השני מחכה לנו אאוטלט גדול בשם Freeport. דומה למרכזים שיש בארה"ב, המון חנויות מרשתות מוכרות, דוכני אוכל והרבה הליכה, שלי מצליחה למלא את תא המטען במגוון שקיות, התכנון היה לתדלק ולנסוע לליסבון לצהרים, אבל מכיוון שאני מזהה בורגר קינג צמוד לתחנה אנחנו עוצרים ונותנים לעצמנו להנות מקצת ג'אנק פוד.
חוצים שוב את הגשר ונכנסים לליסבון, אח ליסבון, איזו עיר מדהימה, לחזור לכאן כמו לחזור הביתה ועכשיו אני כבר אזרח ובעל זכויות. אנחנו בדרכנו לתוך המרכז אל מלון Borges שצמוד ל – Lago do Carmo.
למזלנו יש חנייה צמודה למלון (יחסוך לנו המון כסף), את אחה"צ הקדשנו לסיבוב באזור כולל עצירה נינוחה בקפה Carmo וארוחת ערב במסעדה יפנית צמודה.
יום רביעי 05.10 – נוסעים לים
מנצל את הבוקר לצאת לריצה לאורך הנהר, החלק הזה של הבוקר, לבד עם המחשבות עושה לי טוב, מצליח לסגור את התוכנית להמשך היום, מה צריך לעשות ומה לא. החלק הראשון של הריצה שעובר ליד התחנה המרכזית מפגיש אותי עם המוני תמהונים ושיכורים דבר שגורם לי להגביר קצב, בהמשך המסלול עובר לאורך הנהר, הזריחה מעל לנהר מזכירה במשהו את הריצות בפורטו,
מכיוון שעדיין הרכב איתנו היום (בזכות החנייה המופלאה שמצאתי בצמוד למלון), אנחנו מחליטים לצאת לכיוון Cascais ולעצור בדרך לשעה שעתיים בחוף נחמד, מתארגנים במהירות ויוצאים לדרך, קראתי אצל אריק ביקורות טובות על חוף Carcavelos, מחליטים לעצור בחוף ולהתמקם, חוף גדול ונקי, פעילות של ילדים על גלשנים, כנראה סוג של תחרות. שלי מתארגנת לשיזוף (חשוב מאוד לבדוק את רמת החשיפה, חס וחלילה ייצא שיזוף חלקי) אני מוצא את עצמי נכנס למים, היה קר, אפילו מאוד!
שזופים וקפואים אנחנו ממשיכים ל Cascais לארוחת צהרים, למרות שאמצע השבוע העיר מלאה בתיירים, מסעדה קטנה, שלשמחתי מצליחה לספק קנקן סנגריה קר, סיבוב קצר בסמטאות הציוריות ואנחנו בדרכנו חזרה לליסבון לא לפני שנכנס לסופרמרקט להשלמת קניות.
בתחילת המסע אי שם בפורטו סיפרתי לכם על האכזבה שנחלתי במסעדת ההמבורגרים האהובה עלי, מכיוון שצמוד למלון שלנו יש סניף גדול של הרשת, אני מחליט לבדוק שוב ולשמחתי החוויה הפעם טובה, אפילו טובה מאוד, חזר לי האמון בבני עמי.
אז לכל אותם אוהבי המבורגרים, מומלץ להגיע לסניף של Honorato Hamburgueres שנמצא ליד Lago do Carmo.
יום חמישי 06.10 – אני והווספה, חלק ב'
לאחר ריצת בוקר קלילה לאורך הנהר, אני לוקח את הרכב לחברת ההשכרה, נפרדים בעצב, היה חיבור טוב במהלך עשרת הימים שבהם היינו בדרכים, אבל הידיעה שווספי מחכה לי מנחמת אותי במשהו.
הנוהל הרגיל של רישום, תדריך קצר וקסדות ואנחנו עושים את דרכנו לסיור תצפיות רכוב, אנחנו מתחילים מהתצפית שבפארק Parque Eduardo VII, מתוך כוונה לרדת לכיוון הנהר בהמשך, שם הפארק המקורי היה פארק החירות (כשם השדרות) אבל לאחר ביקור מלך אנגליה אדוארדו השביעי שונה השם. בחלק העליון של הפארק בין שני עמודי שיש עצומים שוכנת אנדרטה לזכר מהפיכת 25 באפריל (מהפיכת הפרחים), מהתצפית יש קו ראייה נהדר לאורך שדרות Av. da Liberdade עד לנהר.
במרחק קצר מהפארק יש בית קפה קטן ולמרגלותיו גינה מטופחת עם בריכת חבצלות גדולה, אנחנו יושבים ברוטנדה ושותים קפה עם טוסט, שקט כאן במרכז העיר.
תצפית Jardim do Torel שממוקמת בצד הצפוני של השדרה נותנת תמונה יפה של גגות העיר, התצפית שממוקמת בתוך גן יפה, נעימה מאוד לביקור. מכאן נמשיך בעלייה תלולה (מזל שיש לנו את ווספי) לתצפית senhora do monte שממנה אפשר לקבל תמונה טובה יותר של העיר מהנהר ועד לפארק אדוארדו השביעי.
אנחנו חוצים את Av. da Liberdade דרך כיכר Rossio ועולים לתצפית São Pedro de Alcântara הנמצאת ממש מול התצפית הקודמת, הפארק ארוך וצר מוצל ע"י עצים גבוהים, מתחתנו אפשר לראות את הגג הגדול והלבן (וגם המכוער עד מאוד) של תחנת הרכבת Rossio.
צמוד לתצפית נמצאת מעלית Calçada da Glória, המעלית או בעצם פוניקולר שמחבר את כיכר Restauradores שבעיר התחתית של ליסבון Baixa, עם נקודת התצפית שנמצאת ברובע Bairro Alto, המעלית נחנכה בשנת 1885, בראשית ימיה היא הונעה במנוע מבוסס מים וקיטור, בהמשך היא הוסבה לשימוש בחשמל. הפוניקולר כולל 2 קרונות שיורדים ועולים באופן סימולטאני, לאורך המסלול יש ציורי גרפיטי גדולים שאומנים מקומיים ציירו במשך השנים.
בערב אנחנו הולכים להסתובב ב Bairro Alto הרובע השמח של העיר, מוצאים מסעדה קטנה לארוחת ערב, מגיע לנו אחרי יום עמוס תצפיות שכזה, שני קוקטיילים מסדרים לנו את הערב סופית.
יום שישי 07.10 – יש דרכון
התרגשות גדולה הבוקר, אחרי הריצה אנחנו נוסעים למשרד של וונסה לאסוף את תעודת האזרח והדרכון החדש שלי, אני אזרח פורטוגל ויש לי תיעוד על זה. להבנתי בארה"ב יש טכס מלא עם המנון, אנחנו מסתפקים בכמה צילומים מרגשים, אפשר לסמן בהצלחה את מטרת הנסיעה.
מכיוון שהבטחתי לשלי עוד בוקר של ים, אנחנו מצטיידים במגבות ומים ויוצאים לרכיבה ארוכה לאורך הנהר עד לחוף Santo Amaro, חוף קטן יותר מהקודם, מצד שני הקור של המים נשאר דומה, נכנס לשחייה קצרה ויוצא קפוא עד מאוד, כנראה משהו בקונספט של אוקיאנוס ושחייה לא הולך ביחד.
בדרך חזרה אנחנו עוצרים לרגע ברובע Belem (נקרא ככה על שם בית לחם), לבקשת שלי אני קונה אננס ממולא באלכוהול, לא ממש טעים ויחסית לפורטוגל ממש יקר, בתוך העיר אנחנו נתקלים בפקק תנועה ארוך, כאן אפשר להביא לידי ביטוי את יכולות הרכיבה שלי.
נפרדים מווספי בדמעות לא לפני שאנחנו רוכבים לסניף Decathlon הקרוב להצטייד בתיק גדול שיהיה איפה לשים את כל הקניות שעשינו (בייחוד שלי, וכמובן את בקבוקי יין הפורט היקרים מזהב).
חוגגים את סיום הטיול בארוחת ערב ב Noobai מסעדת גג ייחודית שנמצאת בתצפית Santa Catarina, לאור הדמדומים הנוף מפעים, גשר 25 באפריל מואר באור יקרות ובקצהו אפשר עוד לראות את פסל ישו.
יום שבת 08.10 – חוזרים הביתה
ארוכה הדרך הביתה ובייחוד לאחר טיול שכזה, בוקר שיגרתי, אריזה ואנחנו לוקחים מונית לשדה. השדה של ליסבון נמצא בתוך העיר, מרחק נסיעה של 15 דקות, יתרון גדול.
טיסת Tap לברצלונה, יש לנו כמה שעות לשרוף בשדה ואנחנו מנצלים אותם לאכילה וסיכום הטיול, הטיסה לארץ עם אלעל עוברת ללא חוויות מיוחדות ואנחנו נוחתים בארץ הישר לתוך הסוכה.
אבל אי אפשר ללא כמה מילות סיכום, מעבר לחיזוק הקשר ולהיכרות המעמיקה עם פורטוגל שאימצה אותי אליה, החוויה הגדולה הייתה להיות יחד עם שלי, שבועיים וקצת, רק אנחנו וזה היה מעצים ונפלא. זכיתי ללמוד ולהכיר יותר את עולמה, את המוזיקה שלה, שיחות עמוקות אל תוך הנהיגה, אין לי ספק שהקשר שלנו התעצם והתחזק בזכות אותם שבועיים של אבא ובת שבועיים בפורטוגל.