מאת - דורון הראל
רק חזרנו מספרד והרגשתי שחסר לי משהו, דחף בלתי נשלט למלא את הגוף בחנקן, כלומר לצלול, להזכירכם אוקטובר כבר התחיל ולכן נדרש היה לפעול במהירות. הצלחתי לרתום את חברי הצולל דוד רבין בעניין והתחלנו לחפש במרץ יעד מאתגר, שיהיה מה לראות מצד אחד אבל לא רחוק מידי, כזה שמתאים לסופ"ש של צלילות.
חיפוש קצר והפור נפל על "הזנוביה", למבינים פחות אומר כי הזנוביה היא מעבורת משא גדולה שטבעה מול חופי לרנקה בשנת 1980 כשעליה עשרות רבות של משאיות (כשאני אומר משאיות הכוונה היא לסמי טריילרים ארוכים וגדולים), כלומר טסים לקפריסין, הכי קרוב שאפשר, דיאלוג קצר עם מועדון הצלילה ויקינג שבלרנקה, ואנחנו סוגרים טיסה מרביעי בצהרים ועד שבת בלילה, מתכננים יומיים של צלילות (את השבת נשאיר לניקוי הגוף מחנקן תוך כדי טיול באי).
חלוקת עבודה, אני על הטיסות והמלון, דוד על הרכב והמועדון, והנה אנחנו כמה ימים לאחר שחג הסוכות מסתיים על הטיסה הקצרה מאוד לקפריסין, הטיסה אורכת 45 דקות, פחות מהזמן שלוקח לי להגיע לשדה מהבית, השדה בלרנקה קומפקטי, המזוודות מגיעות במהירות (כאן המקום לפתוח פסקה על החשיבות הרבה בתכנון האריזה, מצד אחד מגבלת ה – 23 ק"ג של חברת התעופה, אך מצד שני הצורך הברור לארוז את כל ציוד הצלילה שנאסף בעמל של שנים, הרי בסופו של דבר חלק מהותי וחשוב בחיי הצולל הוא להראות לכולם את "הציוד המדהים שלי שהוא הכי טוב בעולם").
לוקחים את הרכב, הליך פשוט מאוד ואנחנו בדרכנו הקצרה לעיר, הזמנתי חדר במלון Livadhiotis City שנמצא מטרים ספורים מהטיילת ומהמבצר של לרנקה, בדיעבד החלטה טובה.
אנחנו מתחילים את הסופ"ש בסיור היכרות עם הטיילת, למרות שאנחנו כבר לקראת סוף אוקטובר ועונת התיירות הסתיימה, המקום עמוס, עשרות רבות של מסעדות, בתי קפה ופאבים פזורים לכל אורך הטיילת (ומדובר על ק"מ או שניים).
יום חמישי 19.10
השכמה מוקדמת ויציאה למזח לתפוש כמה תמונות של זריחה מעל הים (לא משהו שאנחנו רגילים לו בישראל), ארוחת בוקר ואנחנו בדרכנו למועדון הצלילה.
התארגנות קצרה, בעיקר משקולות ומיכלים שהרי את עיקר הציוד סחבנו מהבית והנה אנחנו על הג'יפ בדרכנו למרינה, אנחנו מעמיסים את הציוד על הספינה ויוצאים את הנמל להפלגה קצרה, כאן המקום לציין כי הזנוביה טבעה כ – 2 ק"מ מחוץ לנמל בעומק של 30 עד 40 מטרים.
אני שסובל מבחילות דואג מבעוד מועד לקחת כדור נגד, וליתר ביטחון שם בשלוף כדור נוסף, למזלי הים חלק כמו מראה, כנראה אחד היתרונות בצלילה בסתיו, אין את הגלים של הקיץ.
עוגנים ממש מעל לזנוביה, המים צלולים, משהו שאנחנו לא רגילים אליו בים התיכון שלנו, אפשר לראות את מבנה האנייה והיא ענקית, 170 מטרים של ספינה המונחת על צידה.
הצלילה הראשונה מיועדת להיכרות עם הספינה בעיקר מבחוץ עם חדירה קצרה פנימה, קשה להתרגל לגודל ולעוצמה, קשה לתפוש את כמות המשאיות שנמצאת על הסיפון, חלקן במצב שלם, חלקן כבר מתפוררות, עולים למעלה, מחליפים מיכלים הפסקה קצרה ואנחנו שוב בדרכנו למטה, הפעם נכנס לאחד מאזורי האיחסון הענקיים של הספינה, הכניסה עוברת דרך אזורי המטען, עוברים צמוד לסמיטריילר הפוך כאשר עדיין אפשר לראות עצמות של פרות שכנראה נשארו לאחר התפרקות הבשר, נכנסים לאחד ממסדרונות הספינה, במקלחת עדיין רואים בקבוקי שמפו, הזמן רץ ואנחנו נאלצים לסיים את הצלילה.
חזרה לנמל, מעמיסים את הציוד על הג'יפ, למועדון, שטיפה וארגון הציוד למחר, לרנקה אנחנו מגיעים, הערב הבטחנו לעצמנו חגיגה של מאכלי ים, ואכן בטיילת נמצאה מסעדה של מאכזבת.
יום שישי 20.10
שוב השכמה מוקדמת, גם הבוקר הלכתי למזח לנסות ולתפוש עוד כמה תמונות, זריחות מדהימות יש כאן, ארוחת בוקר וקדימה למועדון, היום ננסה לחקור חלקים עמוקים יותר של הספינה. גם היום מקבל את פנינו ים חלק.
אין גלים אין בחילה, קופצים למים ופונים לירכתיים, מעמיקים ומגיעים למדחפים העצומים של הספינה, התחתון נמצא בעומק של כ – 40 מטרים, די מהר המחשב צועק להתחיל להעלות מתקדמים לאורך השדרית ועולים למעלה, הפעם מנוחה ארוכה יותר, אם לא מקפידים מאוד מהר אפשר לעבור את גבולות הדה קומפרסיה.
עכשיו גם ברור למה צוללים רק פעמיים ביום, צלילה אחרונה ואנחנו שוב נכנסים לספינה, עוברים את אזורי המטען ומתרשמים מכמות המשאיות, מסתבר שלא היה כלכלי למשות את הספינה מהמים והתוצאה שאנחנו זוכים ליעד צלילה מרשים ואיכותי במרחק שעה מהבית. בערב אנחנו שוב בטיילת, עוצרים במסעדת דגים מומלצת, ומקנחים בקפה ועוגה באחד מבתי הקפה הרבים.
יום שבת 21.10
היום האחרון בקפריסין, יש לנו יום שלם לטייל באי, מסיימים את עסקינו במלון, חוזרים למועדון להעמיס את הציוד שהספיק להתייבש במהלך הלילה, נפרדים מבעלי המועדון בחיבוקים וקדימה, נתחיל בסיור בלימסול עיר הנמל הגדולה של קפריסין, מגיעים לטיילת, ארוכה, רחבה ונקייה, כאן המקום לציין שקפריסין זהו אי נקי, אין לכלוך ברחובות ובכבישים, הכל הרבה יותר רגוע, מול הטיילת הגדולה של לימסול עוגנת יאכטה מעניינת, מבנה מיוחד ומרשים, עוזבים את העיר ומתחילים לטפס לכיוון ההרים, מכיוון שהשעה כבר מתאחרת אנחנו עוצרים בשוק כפרי של שבת, בית קפה מקומי מגיש קפה וחבוש ממותק כסוג של ממתק.
הכיוון להרי הטרודוס, להר הגבוה ביותר בקפריסין ומשם לעיירה קקופטריה, העיירה משלבת ישן וחדש מרכז העיירה נראה כמו פעם מלפני מאות שנים, צמוד אליו אנחנו מוצאים מסעדה לארוחת צהרים מאוחרת של מאכלים ים תיכוניים. מכאן נמשיך לניקוסיה, העיר שפוצלה לשניים בעקבות הפלישה והכיבוש התורכי, כמה מצחיק שהיום התורכים טובים בלהגן על זכויות הפלסטינים מפני הכיבוש.
המשך היום מחזיר אותנו ללרנקה, לטיילת הנחמדה עם המוני המסעדות, מכיוון שטיסתנו יוצאת בלילה הרי שיש לנו מספיק זמן לארוחת ערב אחרונה, שוב מאכלי ים, קפה ועוגה וקדימה לשדה התעופה.
הטיסה לארץ עוברת בלי אירועים מיוחדים, ולפנות בוקר אנחנו נוחתים בישראל.
לסיכום, יעד מצוין לגיחות צלילה של סופ"ש, לא רחוק, אתרי צלילה מדהימים, המועדון שליווה אותנו היה מקצועי ואיכותי, מחכה לחזור שוב.
Sunrise in Larnaca – Cyprus