קאבו ורדה וקצת ליסבון סיפור מסע – פברואר 2023
מאת - דורון הראל
איך בעצם הגעתי לקאבו ורדה לעזאזל, אין בנמצא אחד ששמע על המקום הזה, קבוצת איים בלב האטלנטי אל מול חופי סנגל, הילה (להלן תקרא ללי), זוגתי בשנה האחרונה הצטרפה לקבוצת מטיילים בראשותו של גילי חסקין, הציעה לי להצטרף אליהם ומפה לשם הסכמתי וקדימה הצטרפתי (ספוילר, איני מצטער ולו לרגע).
אז לפני שנצלול לתוך סיפור הטיול כמה מילים על האיים אשר נמצאים כ – 600 ק"מ מערבית לסנגל, קרי על קו גבול הסהרה הדרומי, מה שמייצר אקלים יבש יחסית. מדובר על קבוצה של 15 איים, חלקם קטנים ולא מיושבים וחלקם גדולים יחסית, האי המרכזי נקרא סנטיאגו ובו התחילה ההתיישבות הפורטוגזית (אשר מטרתה הייתה העברת עבדים מאפריקה למושבות בדרום אמריקה ובעיקר ברזיל).
עד לשנת 1975 האיים היו תחת שליטת פורטוגל, אבל במסגרת המהפיכה שפורטוגל חוותה, הצליחו האיים לקבל עצמאות ומאז הם מדינה עצמאית, מספר התושבים כחצי מיליון, כאשר באופן מפתיע יש יותר אזרחי קבו ורדה בעולם מאשר במדינתם.
כדאי להדגיש כי האיים הינם געשיים וחלקם אפילו פעילים (ההתפרצות האחרונה הייתה בשנת 2014 באי פוגו), כתוצאה מכך יש באיים טופוגרפייה מעניינת מאוד בעלת ניגודים חדים.
יום שישי 10.02 – בדרך לליסבון
טיסת סוויס לציריך עברה ללא אירועים מיוחדים, אפשר לומר שהחלק הטוב בטיסה הייתה הדקה לפני ההמראה שללי הצליחה להגיע לשער היציאה ולתת לי חיבוק קצר של פרידה, שינה קצרה (אולי כי קמתי באחת וחצי והייתי די עייף)
בציריך שיחק לי המזל ובהבלחה של רגע בדקתי אם אני יכול להיכנס ללאונג' בזכות היותי סנטור ביונטייד, הצליח ושעות ההמתנה עד לטיסה לליסבון עברו במנעמי המיוחסים, שוקולד טעים וקדימה לליסבון.
נחיתה חלקה בליסבון, אפילו לא נדרשתי לדרכון כיוון שאת ביקורת הגבולות כבר עשיתי בציריך, מונית ואני במלון Roma שבפאתי העיר מחכה לללי שתחזור מסיור אחה"צ, מנוחה ויצאנו למסעדה נחמדה שליד Lago de Carmo.
יום שבת 11.02 – ושוב בדרך לסנטיאגו
מוקדם בבוקר נאספים עייפים לוקחים שקית עם ארוחת בוקר ויוצאים לשדה לטיסה לאיים, מטוס חצי ריק, מצליח להתמקם מקדימה (מוזרה השיטה של TAP, נותנים מושב בחינם, כל בחירה אחרת עולה כסף והרבה).
ב Praia השדה קטן הולכים ברגל לטרמינל, חם, כמעט קיץ, בחשש רב מחכים למזוודות שממאנות להגיע (בסוף הגיעו) יוצאים החוצה, עולם שלישי, המוני אדם מסתודדים בחוץ ומציעים את מרכולתם, ואנחנו מוצאים את המיניבוס שלנו, עם מדריכנו האתלטי אנדי.
נחיתה במלון Santa Maria, נחמד וללא מים חמים (דבר שילווה אותנו לאורך כל המסע), מוזיקה בכל מקום, סיבוב קצר בשוק, להרגיש את העיר ואנחנו בואכה ארוחת ערב, אוכל סביר (גם זה מאפיין את האיים) מוזיקה ולמיטה לאחר יום מעייף, אבל מספק.
יום ראשון 12.02 – עמק נעלם ובסופו תהלוכה
הצלחנו לקום מוקדם והתחלנו את הבוקר בהליכה בעיר, שוב בשוק, ממשיכים עוד כמה ק"מ ונפגשים לארוחת בוקר שלאחריה נתחיל את הטרק הראשון מיני רבים שיהיו לנו בימים הבאים.
נסיעה של כשעה (כדאי לציין שהאי יחסית צחיח ויבש) אל כפר קטן בשם Calabaceira מהכפר אנחנו יורדים לתוך עמק נעלם, החקלאות כאן קטנה וצנועה, הרבה קני סוכר, תירס, בטטה, מנגו ופפאיה, הכל נעשה כאן בעבודת ידיים, לא רואים מיכון, על טרקטורים אין מה לדבר, נשים סוחבות ערמות של קני סוכר על הראש במעלה העמק,
נעבור דרך עץ הבאובב הזקן ונגיע אל Cidade Velha כפר קטן ששוכן על חוף הים, מסעדה קטנה על החוף, מוזיקה כמובן (הזמרת הלאומית של האיים היא Cesária Évora), ואנחנו בדרכנו חזרה במיניבוס, עוברים דרך קתדרלה הרוסה ומבצר ששלט על הנמל, כלומר נוף מרהיב על כל העיירה והחוף.
אפשר לומר שחלק בלתי נפרד מהתפתחות האיים היה היחס הדואלי לשודדי הים ובראשם פרנסיס דרייק הידוע לשמצה, המקומיים היו בונים במשך שנים, ואז פרנסיס היה מגיע והורס תוך כמה ימים וחוזר חלילה.
ברגע שנכנסנו ל Praia פגשנו תהלוכה של אנשים מחופשים, חלקם צבועים בצבע שחור עם מסכות מפחידות, תחילת הסוף של תהלוכת המדינגה, כלומר ההלוויה של הקרנבל.
Sao Filipe - Cabo Verde
יום שני 13.02 – מפגש עם הר געש
לאחר ריצת בוקר בעיר, ארוחה קלה, הקבוצה הלכה להסתובב בשוק עד לטיסה ואני ניצלתי את הזמן לעבוד, אמנם רק יום שני, אבל המיילים מתחילים להצטבר,
טיסה קצרה מאוד לאי השכן fogo, נסיעה לא קצרה אל תוך ה Caldeiras, הנוף מטורף, כמו על הירח, שחור, משונן, לבה זרמה כאן בכל מקום, כולל כיסוי בתים וחלקי כבישים, מגיעים לכפר Chã das Caldeiras השוכן בגובה 1,700 מ'.
בית הארחה David & Zenita עם נוף נהדר, מקבלים חדרים ויוצאים לסיור ראשוני באגן הלבה עם מדריך מקומי "ולדיס" (בכל אי נקבל מדריך אחר, לשמחתי כולם היו מקצוענים), נרד למערת נטיפים חשוכה, הכל כאן כל כך ראשוני, לא מאוד מתוייר, רק לחשוב על האנשים שגרים במקום כה צחיח, ארוחת ערב בחדר אוכל של המקום, כחלק מהתפאורה אפשר לראות שני נחלי לבה שנכנסו למקום.
באופן מרשים, תושבי המקום למדו לחיות עם חוסר הוודאות הקיומי המרחף מעל ההר, בשנת 2014 הייתה התפרצות עזה שהשמידה וכיסתה חלקים גדולים מהכפרים בעמק, אנשים נשארו בלי כלום, אבל מתוך אופטימיות גדולה (או גם חוסר ברירה) חזרו והקימו מחדש את בתיהם (אפשר לציין כי אין כאן סיוע ממשלתי או ביטוח אסונות טבע כפי שאנו מכירים בעולם המערבי).
יום שלישי 14.02 – אל הר הגעש
קימה מוקדמת והתארגנות לטיפוס על Pico do Fogo, העלייה לא פשוטה, אפילו תלולה, חלק מהדרך זה ממש טיפוס מדרגות, הליכה במסדרונות שהלבה עשתה, המכתש בפסגה מרשים, עדיין יש קיטור שנפלט מהחריצים שבסלע.
העלייה ארכה כ – 4 שעות, ננוח לרגע, נקיף את המכתש ונתחיל בירידה תלולה מטה, בחלק הראשון נלך של שביל מתפתל, בין סלעים, עד שנגיע לחלק המהנה של ההר, מסלול תלול וארוך, ארוך של אפר וולקני, נתחיל בירידה מהירה, ריצה שקשה לעצור לאורך מאות מטרים, חוויה מדהימה, אם כי הסוף פחות, ברגע של חוסר תשומת לב אני נופל על רגל ימין ושומע את הקרסול צועק, כואב, כנראה נקע, למזלי אני מוקף בכוח רפואי משובח החובש את רגלי ומאפשר לי להגיע אל בית הארחה, חבול, אבל בחתיכה אחת.
ארוחת ערב במסעדה המקומית ומעבר לרחוב להקת בנים קטנה מנעימה לנו את הערב.
יום רביעי 15.02 – יום מנוחה
לאחר ארוחת בוקר אני מצטרף לכוח העזר (הפיסחים שמוותרים על הטרק היומי במטעי הקפה), נוסעים לעיר המרכזית של האי Sao Filipe, ניקח חדרים ונצא לאסוף את ההולכים.
בדרך חזרה, נעבור בבריכת ים טבעית, Ponta da Salinas, המים קרים, בריכה מהסוג הנ"ל מאפיינית את האיים האזורים, במקום שאין כסף לבנות בריכות שחייה רגילות משתמשים במשאב הטבעי, האוקיינוס.
התמקמות במלון ויוצא עם ללי לתור את העיר, בהחלט מקום נחמד, קצת יותר עשיר מ Praia, ארוחת ערב במסעדה מקומית המקושטת בבלונים לכבוד חג האהבה, זמר מקומי בשירי אבורה מנעים את הארוחה.
יום חמישי 16.02 – חוזרים לסנטיאגו
את הבוקר התחלנו בסיור בעיר, חלק מהמקומות עברנו אתמול אחה"צ, בית קברות נוצרי ללבנים, בית חולים מקומי, נכנס למוזיאון המתאר את תולדות העיר, הכל פשוט, צנוע, מאפיין מאוד את האיים.
הסעה קצרה לשדה ואנחנו שוב בטיסה, חוזרים ל – Santiago, פגישה מרגשת עם אנדי המדריך ואנחנו נוסעים צפונה לטיול רגלי קצר, ברגע שעוברים את קו דמיוני, האזור נהיה ירוק, הטרק מוליך אותנו דרך נופים דרמטיים, הרים משוננים וירוקים, סיום נחמד לשהות באיים הדרומים של המדינה.
ושוב ישנים באותו המלון, אני מנסה למצוא מכבסה פתוחה, אך ללא הצלחה, חוזר עם זנב בין הרגליים ישר למסעדה של היום הראשון, אוכל סביר מוזיקה נעימה.
Santiago - Cabo Verde
יום שישי 17.02 – האיים הצפוניים
טיסה מוקדמת לאי Sao Vicente, איסוף לעיר המרכזית Mindelo ופגישה עם קרלוס, המדריך שילווה אותנו כאן. סיור קצר בעיר, ביקור חובה במוזיאון תולדות העיר (פעם היה כאן אחסון פחם עבור ספינות שעגנו בדרך ואל אירופה). העיר בהחלט נראית המתקדמת באיים, נקייה, צבועה, רחבה, הרחובות כבר מתכוננים לתהלוכת הקרנבל שתהיה בעוד יומיים, עוברים בשוק הדגים, שלידו על החוף דייגים מנקים דגים שדגו לא מכבר.
במהלך הסיור תופסת אותנו תהלוכה מקדימה של ילדי ביה"ס, זוכרים עוד יומיים יהיה כאן הקרנבל הגדול של האיים, כמו פרוזדור לחג, עוברים הילדים מחופשים עם המון מזיקה ושמחת חיים.
ארוחת צהרים מלאה באלכוהול (מה שישפיע על המהלך הבא שלנו) ואנחנו רצים לתפוש את המעבורת לאי השכן Santo Antao, עוגנים בנמל, היציאה מהנמל מאופיינת בהמוני אנשים, מזכיר במשהו נחיתות אחרות, מקום מרכזי זה הנמל, עולים למיניבוס ואנחנו מתחילים בחציית האי, הנופים דרמטיים, בתחילה צחיח אבל ברגע שנגיע לפסגת ההר, הנוף ישתנה לירוק מיוער, עוצרים לתצפית Miradouro da Cova שמשקיפה על עמק חקלאי, תוך כמה דקות הוא יעלם ויכוסה בענן לבן.
עם חשיכה אנחנו מגיעים לעיירה קטנה בשם Cha de Igreja שעל החוף הצפוני של האי, נישן הלילה בפנסיון קטן בשם mite & Banana, ארוחת ערב במקום ולאחריה טיפול ברגל (זוכרים שציינתי בפרקים הקודמים את הצוות הרפואי, אז לקראת הטרק של מחר נדרשה קצת עבודה על הרגל).
יום שבת 18.02 – בדרך החוף
ארוחת בוקר קצרה ואנחנו מוכנים למסע של היום, 18 ק"מ על דרך עתיקה לאורך האוקיינוס, הדרך ששמה Zoo על שם הכפרים שבדרך, נבנתה לפני כ – 500 שנים ע"י עבדים, דרך אבנים קטנות המשולבות בקפידה, הנוף מדהים, השילוב של הים האינסופי וההר שבצד. בכפר הראשון שעברנו (Cruzinha) ראינו מפה של הדרך, כולל חתכי גובה (לשמחתנו השרטטים השמיטו כמה עליות קשות), מספר כפרים ואנחנו עוצרים לצהרים ב – Fontainhas, כפר שנחשב ע"י הנשיונל גאוגרפיק לאחד מהיפים בעולם, ואכן בצדק זכה לתואר.
נפתח פסקה ונגיד מילה על הבנייה המקומית באיים, מכיוון שהכסף אינו זמין למרבית התושבים, הבנייה לוקחת זמן רב, כל פעם שיש להם קצת כסף הם מוסיפים משהו לבית, אבל מצד שני הצבעוניות הרבה של הבתים, אין כאן גבולות ונראה כפר שבתיו צבועים בכל צבעי הקשת.
סוף המסלול אחה"צ בעיירה קטנה בשם Ponta de Sol, נעבור דרך בית קברות יהודי (איך לעזאזל הגיעו לכאן יהודים), משחק כדורגל עצבני והסעה ללינה שלנו בעיירה בשם Paul.
בעיירה Ribeira Grande אנחנו נתקלים לשמחתנו שוב בתהלוכות המנדינגה (זוכרים, תהלוכה המציינת את סוף ימי הקרנבל), ומגיעים לבסוף ל Aldeia Jerome הפנסיון שנהייה בו ביומיים הקרובים, מקום קסום מוקף עצי בננות, תוך כדי קבלת החדרים מסתבר כי בעלות הבית יכולות לעשות לנו כביסה, אושר גדול (לאחר שהגעתי לסוף בגדי הנקיים).
ארוחת ערב במסעדה מקומית, הובטחה לנו להקה, אך לאחר שבוששו להגיע וויתרנו, רגע לפני שנפלנו גמורים, הלכתי עם ללי לתור את הכפר, שמענו מוזיקה וניסינו להבין מהכין הגיע (פיצוציה שהוציאה רמקול)
יום ראשון 19.02 – בעקבות החקלאות המקומית
קימה קצת יותר מאוחרת, ארוחת בוקר על הגג של הפנסיון, עדיין קריר בבוקר, ואנחנו עולים להסעה, היום נתור את עמק Paul, נטפס לגובה עם הרכבים ונרד אט אט, דרך טרסות ירוקות, הרבה מים וגידולים מקומיים.
באי מרבים לגדל קפה למרות שהגובה הנמוך אינו מאפשר גידול איכותי, אבל בהחלט מעניין לראות את שיירות המקומיים יורדים עם שקי קפה מההרים אל העמק, בדרך נכנסנו לתוך חצר מקומית שהתכבדנו בקפה, במקום מפרידים את הקליפה מפולי הקפה וקולים את הפולים על מדורה, קצת מיושן אבל מצליח לייצר קפה די טעים. לשמחת המקומיים ללי מתנדבת לעזור בקלייה ובמשך שעה אורכה מערבבת את הפולים בחום המדורה.
יום שני 20.02 – הליכה בעקבות שודדי הים
קימה מוקדמת מאוד, ארוחת בוקר ב – 06:00 ואנחנו יוצאים לעיר הנמל לתפוש את המעבורת הראשונה שיוצאת ב 9 חזרה ל – Sao Vicente, נפתח סוגרים ונדגש כי המעבר בתוך קבוצות האיים מתבצע בעיקרו ע"י שירות מעבורות יומי, למטה רכבים עמוסים לעייפה ולמעלה קבינה מרווחת לנוסעים, הכל נקי, מאורגן ומקצועי.
בנמל מחכה לנו קרלוס ואנחנו שמים פעמנו לצד השני של האי, עיירת קייט בשם Baia das Gates, פעם המקום הנ"ל היה מרכז הברחה וביזה, אבל מתחילת המאה ה – 20 התושבים עברו לתיירות ודייג, לא בטוח שיותר מכניס, אבל הרבה יותר בטוח. מסלול הליכה לא פשוט לאורך החוף ולאחר שאנחנו מסיימים אותו, מתקבלת החלטה לסיים את היום ולחזור ל Mindelo למנוחה, בערב בית הספר לסמבה יפגין יכולות ברחובות העיר.
יום שלישי 21.02 – סופסוף צלילה
החלק שלי בתכנון הטיול, חצי יום של צלילות במועדון PADI בשם Haliotis, מועדון קטן, אבל מושקע עם ציוד חדש. לשמחתנו המועדון נמצא במרחק כמה דקות הליכה מהמלון, לאחר התארגנות קצרה והתאמת ציוד נשים פעמנו לנמל, שם נעמיס הכל על סירה מהירה ונפליג אל שני אתרי הצלילה של היום.
מכיוון שהאי הוא תוצאה של הרי געש, נמצא את הסלעים שחורים עד מאוד, אין הרבה אלמוגים, אבל החלט עושר גדול של דגים מכל המינים והסוגים, כולל צבים ומנטות ענק.
לאחר הצלילות, חזרה למנוחה קצרה וקדימה לרחובות, קרנבל היום, במהלך של כמה שעות עוברות על פנינו קבוצות קבוצות של רקדנים ומתופפים, לבושים בגדים צבעוניים ומדהימים, ממבט קרוב ברוקדים נראה כי יש ייצוג נכבד למבוגרים וזה מרשים, במשך שעות הם רוקדים וללא הפסקה.
יום רביעי 22.02 – חוזרים לליסבון
היום קצת יותר רגוע ולאחר ימים קשים לרגל אנחנו מחליטים לוותר על טיול הבוקר ולהישאר בעיר, סיבוב קצר, כמה מזכרות וקפה משובח על המזח, בסביבות צהרים אנחנו נוסעים לשדה ומשם טיסה ארוכה לליסבון.
ליסבון, כמו לחזור הביתה (לאחדים מאיתנו המזוודות לא הגיעו), אבל העיר המדהימה מחכה לנו, חודשים רבים קודם, מתוך מחשבה נכונה, החלטתי להאריך את השהות שלנו בעיר (ליסבון כבר אמרנו).
אנחנו עוזבים את הקבוצה ועוברים למלון שלנו בימים הקרובים, Hotel Borges Chiado, מיקום נהדר ליד Lago do Carmo, בעיני המיקום הטוב בעיר, מכיוון שהכנתי את המלון שאנחנו באים לחגוג, פרגנו לנו חדר מפנק מעל המדרחוב.
יום חמישי 23.02 – בית חולים לבובות
סוף סוף מים חמים, רותחים, השכמה מאוחרת ואנחנו צועדים לרובע Alfama, אמנם התור לטירה היה ארוך, אבל פיצינו על כך בעלייה למגדל הפעמונים, קונספט של נוף פלוס כוס אלכוהול.
מהמבצר נרד לכיוון הפנתיאון והקתדרלה של ליסבון, הליכה לאורך הים עד לכיכר Comersio, פוגשים את בוקי, אחד מחברי הקבוצה שדחה את חזרתו לארץ ביום והולכים לבקר במוזיאון (או יותר נכון בית חולים), הכי ביזארי שראיתי בחיי.
בית חולים לבובות, כן, קראתם נכון, מכל העולם מגיעות בובות שבורות או חולות לתיקון והחלמה, באמת מוזר, בנוסף לחדרי הניתוח והאישפוז של הבובות ישנה תצוגה מרשימה של בובות מכל העולם, בכל הגדלים, הסוגים והגילאים, יש אנשים שימצאו כאן עולם ומלואו (אני פחות).
בערב נלך ללהסתובב ברובע Bairo הרובע בו ממוקדים חיי הלילה של ליסבון, מכיוון שהשעה קצת מוקדמת נכנסנו למסעדה לשמוע מוזיקת פאדו, שני נגנים וזמרת מבוגרת, אוכל בינוני, אבל השמחה גדולה, מצד שני אתקשה לומר כי התחברתי לז'אנר הנ"ל.
יום שישי 24.02 – תצפיות על ליסבון
השכמה איטית ואנחנו מחליטים לנסות ולהגיע לכמה תצפיות מרכזיות בעיר, נתחיל בצד שלנו, הליכה קצרה ואנחנו בתצפית São Pedro de Alcântara, לצערנו בית הקפה, סגור ואנחנו לאחר כמה צילומים ממשיכים לתצפית הבאה דרך הסמטאות הציוריות של Bairro Alto, בתצפית הנוכחית יש מראה מרהיב של הנהר יחד עם חלקים מהחוף ומכיוון שכבר צהרים אין מתגמל כמו בירה קרה. מתצפית Santa Caterina אנחנו צועדים לתצפית השלישית של היום דרך רחובותיה הישרים של Chiado, התצפית (Jardim do Torel) נמצאת בצד השני של העמק החוצה את העיר ונותנת תמונה פנורמית של העיר (ללי טוענת שמלמעלה העיר לא מאוד יפה, אני חולק עליה).
מכיוון שיש לי צורך לקנות כמה כלי קרמיקה מקומיים, אנחנו הולכים לחנות קטנה ומטריפה ליד המבצר, הצלחה גדולה ואני הופך להיות הבעלים של כמה דגי בקלה מחרס.
בערב אנחנו מעיזים והולכים למיוזיקל Intervista, חוויה מקומית מלאה צבע, שירה וריקודים, מכיוון שעדיין איננו שולטים בשפה הפורטוגזית , נותר לנו לעקוב בהשתהות אחרי הקהל הצוחק ולהצטרף לשמחה.
מסיימים את הערב בארוחה מאוחרת בפאב קטן ואפלולי ליד Lago do Carmo,
יום שבת 25.02 – חוזרים הביתה
שעות אחרונות בעיר, יורדים לאזור הנהר דרך הרחובות של Bairro Alto, עוברים דרך רחוב Nova do Carvalho הצבוע בוורוד ומכוסה בשלל מטריות, מגיעים לטיילת שעל הנהר, המוני אנשים ושחפים ומזהים עבודה לפנסיה, בניית "רוג'ומים" צבעוניים, חוצים את כיכר Comaresio ועולים חזרה למלון (אמנם התחייבתי שלא להסגיר, אבל השיטה הקלה ביותר לעלות בין הרובעים נמצאת בחנות Mango והמדרגות הנעות שלה).
קניות אחרונות ואנחנו בדרך לשדה, אין הרבה מה להוסיף לגבי הטיסה חזרה, בבית.
אסכם כחוויה מיוחדת, שילוב מנצח של טבע, ערים, תרבות, קבוצה מופלאה ובייחוד חוויה משותפת עם ללי שהתגלתה כשותפה נהדרת לחוויה.